קשה לתאר את התחושה שמציפה אותנו כשאנחנו רואים את המספר של הגן או הגננת על המסך של הטלפון. בהלה מהולה בהיסטריה קלה, עונים בקול רועד ״היי״, עם תקווה קלושה שבעצם הכל בסדר וזה רק עדכון שסוף סוף היה לנו צעד ראשון, או משהו בסגנון, ומנסים לשמור על פאסון.
לא ממש בטוחים למה גננות לא שולחות הודעה של ״הכל בסדר אני מתקשרת״ לפני טלפונים כאלה, אבל בכתבה הזאת אנחנו דווקא נדבר על אותן השיחות שבו אתם מוצאים את עצמכם שואלים: איך יכול להיות ששוב עלה החום?
זה לא ממש מעודד, אבל שתדעו שאתם לא לבד: בשנה הראשונה לחייהם ילדים חולים בתדירות גבוהה מאוד, ולפי סקר שנערך ב־2018, יותר משליש חולים למשך יותר מ־20 ימים בתקופה הזאת. אנחנו כאן כדי להרחיב על נושא שלא תמיד מדברים עליו בהקשר הזה: איך מצליחים לתפקד בעבודה כשהילדים חולים בתדירות גבוהה כל כך, ואיך מתמודדים עם הבוס או הבוסית, שמצפים לתוצאות גם במציאות הבלתי אפשרית הזאת?
חדשים פה?
אם רק נכנסתם לתחום, יש כמה דברים שחשוב שתדעו. קודם כל, יש משהו שאנחנו, כהורים, פשוט חייבים להגיד: לשלוח לגן ילדים חולים זה לא סבבה. גם אם נתתם אקמול והחום ירד, או שזה ״רק״ תולעים, או שיש לכם פגישה מאוד מאוד חשובה שאי אפשר להזיז.
עכשיו אחרי שהוצאנו את זה מהמערכת, נספר גם שלרוב במקרים של מחלת חום או בטן צריך להשאיר את הילדים בבית 48 שעות אחרי שהחום ירד (והבטן חזרה לתפקד כרגיל). באותו היום שבו הכל ממש בסדר אפשר לצאת לגינה או לגן שעשועים, אבל ממש קשה לעבוד במקביל עם ילדים בריאים (ומשועממים) בבית ולכן אם יש לכם הורים או קרובי משפחה שעוזרים, זה הזמן לסנג׳ר אותם.
הבסיס: דעו את הזכויות שלכם
כדי לדעת איך להתמודד, צריך לדעת מה הכלים שיש לכם ביד. במקרה הזה הכלים הם הזכויות שלכם כעובדים. ככלל, לכל עובד מגיע יום וחצי של מחלה על כל חודש עבודה, ומקסימום 18 ימים בשנה. את הימים האלה הוא יכול לצבור לאורך השנים, עד 90 ימי מחלה.
כשמדובר במחלה של הילד או הילדה, המצב שונה: אפשר “להמיר” עד שמונה ימי מחלה, מדי שנה, לטובת טיפול בילדים – אבל את המספר הזה אי־אפשר לצבור לשנים הבאות. כלומר בכל שנה, מתוך 18 ימי המקסימום, אפשר לנצל עד שמונה לטובת טיפול בילד חולה. רק נגיד כאן שאם מדובר במחלה כרונית של הילד, חס וחלילה, מספר ימי המחלה עולה ל־90.
שמונה ימים? זהו?
רק לפני רגע כתבנו כאן על הסקר שהוכיח ש־20 ימי מחלה בשנה הראשונה לחייו של ילד הן לא עניין נדיר. יש כאלו שגם חולים יותר מזה. אז איך בדיוק אמורים לטפל בילדים כשיש לנו רק שמונה ימים?
יש כמה דרכים להגדיל את מספר הימים שתישארו עם הילד או הילדה החולים, כדי שמצד אחד תוכלו להיות איתם כמה שיותר, מצד שני לא תיעלמו מהמשרד (גם שבועיים יכולים להיראות כנצח במקום שבו עובדים במשרדים באופן יום־יומי), ומצד שלישי לא תגיעו למצב של מתח מיותר עם הבוס או הבוסית:
- חלקו את הימים עם בן/בת הזוג: אם אתם מגדלים את הילדים במשותף עם אדם נוסף, יש לשניכם את הזכות לקחת שמונה ימי מחלה לטובת הטיפול בהם. כך, כבר יש לכם 16 ימים יחד. יותר מזה: אם תצהירו בעבודה על כך ששניכם מטפלים בילד או בילדה, תזכו בתנאים הסוציאליים כבר מהיום הראשון. לדוגמה: אם אתם הייתם הראשונים לטפל בילד, ובן הזוג ביום השני – היום שלו ייחשב כיום השני להיעדרות על פי חוק, ולכן הוא יקבל 50% מהשכר על אותו יום. היום הרביעי לטיפול “המשותף” כבר יזכה אותו ב־100% שכר, למרות שכל אחד מכם היה עם הילדים רק יומיים, בפועל.
כדי לנצל את ההטבה הזו, צריך ששני ההורים ימלאו הצהרה וכמובן להציג אישור מחלה.
- כשאין ברירה – יש ימי חופשה: החוק מאפשר להורים גם לנצל ימי חופשה כימי מחלה. מן הסתם זו האופציה הכי פחות מועדפת, בעיקר כי כהורים אנחנו צריכים את ימי החופש האלה לימים שבהם יש חופש בגן אבל בעבודה עובדים כרגיל (היי חול המועד ואיסרו חג, נעים להכיר!) – אבל חשוב שתדעו שגם האפשרות הזאת עומדת לרשותכם.
לקשר האישי יש השפעה גדולה
אחד האתגרים הכי גדולים עם השנה הראשונה הזאת, הוא שהיא מגיעה ממש אחרי חופשת הלידה. ולמה זה אתגר? כי הקשרים בתוך מקום העבודה הופכים קצת רופפים בתקופה הזאת. אחרי תקופת היעדרות כל כך ארוכה, הרבה פעמים לא נעים לנו, אנחנו מרגישים אשמים (ואשמות) על ההיעדרות, ומצד שני- הסיטואציה היא פשוט בלתי אפשרית.
לרוב ההיעדרות היא מהרגע להרגע. זה יכול להיות כשמתעוררים באמצע הלילה ואחד הילדים קודח מחום או טלפון מהגננת בצהריים, פתאום כל התוכניות משתנות. גם פה הקורונה לא ממש עזרה והתנאים לחזרה לגן הוחמרו מ- 24 ל- 48 שעות בלי חום ובלי תסמינים (ורק נזכיר בצורה מרומזת שיש עוד מקרים שאינם כוללים חום אבל כן כוללים יצורים קטנטנים שיכולים להשאיר אתכם בבית לכמה ימים)
אז מה עושים? קודם כל, מדברים. וקודם כל עם בן/ בת הזוג. איך חולקים בימי המחלה? את מי מקפיצים? מי מקרובי המשפחה יכול לעזור?
אם למי שמנהל/ת אתכם יש ילדים, סביר להניח שאתם באותה סירה והם ידעו להבין ולהזדהות עם הקושי. אבל יש גם מנהלים (ומנהלות) עם זיכרון קצר, או מנהלים שעוד אין להם ילדים, ואז שיחת תיאום ציפיות ממש חשובה כאן. להסביר שיכול להיות שתצטרכו לצאת מהעבודה בהתראה של רגע כי מקפיצים אתכם מהגן. להסביר שזה יכול לקרות הרבה. מה זה הרבה, המון. להגיע ביחד להבנה של איך בכל זאת דברים מתבצעים בימים האלה. ולזכור שהתקופה הזאת, טפו חמסה, עוברת בסופו של דבר.
היום עבודה מהבית מתקבלת בהבנה
אם יש משהו טוב שהקורונה הביאה איתה לעולם התעסוקה, הרי שזאת ההכרה בעבודה מהבית כדבר לגיטימי: כמעט בכל מקום שבו אפשר לעבוד מרחוק, עבודה מהבית מתקבלת בהבנה, ויש מקומות שאפילו מעודדים את זה. ואם הילד או הילדה שלכם חולים לתקופה ארוכה, זה יכול להיות הפתרון המושלם.
נכון, אי־אפשר להשאיר את הקטנטנים האלה ללא השגחה במשך שעות בזמן שאתם עובדים, בטח כשהם חולים. מצד שני, אם אתם שם – תוכלו בדרך כלל לשלב גם עבודה בקצב מסוים. גם כאן חשוב לדבר עם הבוסים מראש, וכך לטעמנו יש לזה סיכוי טוב להצליח. הבונוס הנוסף? אותו יום לא ייספר לכם כיום היעדרות מהעבודה.
לסיום, הצצתם בחוזה שלכם?
אנחנו מפנים אתכם למקום הזה דווקא כאן ולא מוקדם יותר מסיבה אחת פשוטה: בחוזה עבודה, בטח אם אתם מצטרפים למקום עם הסכם עבודה קיבוצי (הכוונה היא למקומות שבהם יש ועדי עובדים), יש התייחסות מפורשת לעניין ימי המחלה. אחרי שהבנתם מה מציע החוק, תוכלו להבין אם ההסכם הקיבוצי משתלם ומציע לכם יותר.
הדבר הראשון שנגיד בהקשר הזה הוא שאת חוזה העבודה כדאי מאוד לבדוק לפני שאתם חותמים עליו. גם אם נתעלם מהעובדה שהעצה הזאת נכונה לכל עניין שקשור בעבודה העתידית שלכם, נושא ימי המחלה הוא דבר שאתם חייבים להתעכב עליו, בטח אם יש לכם ילד “טרי” או שאתם מתכננים להביא ילדים לעולם בקרוב. זה הכרחי בשבילכם, וגם הוגן כלפי מקום העבודה החדש.
ולמה חשוב לבדוק את חוזה העבודה (גם כעובדים חדשים וגם כעובדים ותיקים)? כי אם יש לכם ועד חזק, יכול להיות מאוד שתגלו שאתם נהנים ממספר ימי מחלה גדול יותר מזה שמציע החוק, או שיש התייחסות מיוחדת להורים לילדים. לכן חשוב מאוד לקחת בחשבון גם את החוזה שלכם, שיכול לשנות את התמונה ביחס למה שהחוק מציע.
